החלטה בתיק ת"א 2042-11-11

1.         עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי מיום 16.09.2010, לפיה נגרמה לתובע נכות נוירולוגית בשיעור של 10% בגין פגיעת שורש C5 - C6 משמאל קלה בהתאם לסעיף 31(1)(א)(I) .

הנכות נקבעה בקשר לחבלה שנחבל התובע ביום 18.01.2009 בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

גדר המחלוקת

2.         לטענת הנתבעת נפל פגם מהותי בקביעת הועדה הרפואית בכל הנוגע לנכות בתחום הנוירולוגי, זאת משמצאה לאמץ קביעתו של המומחה הרפואי דר' סילנטייב, אשר לא נתן דעתו לעברו הרפואי הרלוונטי של התובע - חבלה מסוג "צליפת שוט" שנחבל בתאונת דרכים ביום 22.02.2005,  בעקבותיה סבל משבר בחוליה C7 ומכאבים והגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי (ראה תיעוד רפואי שהוצג מחודש פברואר 2005 ועד לחודש פברואר 2007).

3.         התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו לא נפל כל פגם בהליך בפני הועדה הרפואית, שכן עמד בפניה כל החומר הרפואי הנוגע למצבו של התובע, לרבות הרישומים הנוגעים לתאונה משנת 2005 וזו אומנם התייחסה באופן מפורש לעברו הרפואי עת העניקה לו "5% נכות צמיתה בגין עמוד שדרה מותני בהתאם לסעיף 37(7) א' במחצית עקב עבר".

עוד ובנוסף טוען התובע כי  בכל אחת מהתאונות בהן היה מעורב נחבל בחוליות שונות בצוואר,  חבלות אשר נתנו ביטויין בפגיעות עצביות שונות.

המסגרת הנורמטיבית

4.         הוראת סעיף 6ב' רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 קובעת את הכלל לפיו-           

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה"

ובסיפא מעגנת חריג ומסמיכה את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

5.         על פי ההלכה הנוהגת "יש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של         ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77), זאת בהתקיים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעה הנכות על פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו)   (ראה: ע"א 5579/90 הפניקס חברה ישראלית לביטוח נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 וכן ע"א 634/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505).

מן הכלל אל הפרט

6.         עיון בדו"ח הועדה הרפואית מיום 26.07.2010 בפרק "תולדות המקרה והתלונות מפי התובע"  מעלה כי ב"כ התובע ציין בפני הוועדה הרפואית עצם אירועה של חבלה נוספת, קודמת בזמן, ממנה, על פי הנטען, החלים התובע לחלוטין -

לתובע הייתה תד' קודמת  מ 2005 חשד לשבר בזיז חוליה C7 התובע החלים לחלוטין ... ההגבלות בתנועה כיום הופיעו רק לאחר התאונה הנדונה מינואר 2009".

בועדה זו נקבע כי לתובע לא נותרה נכות אורטופדית בעמוד השדרה הצווארי והתובע הופנה לקבלת חוות דעת נוירולוג.

7.         ביום 16.08.2010 עמד התובע לבדיקה על ידי דר' סילנטייב  - נוירולוג  ובאת כוחו הציגה בפניו את "תולדות המקרה" מבלי לציין דבר וחצי דבר על חבלה צווארית קודמת- נוספת בתאונת דרכים בה היה מעורב התובע בשנת 2005.

8.         חוות הדעת שערך דר' סילנטייב חסרה כל אזכור ו/או התייחסות לחבלה הנוספת, חבלה במנגנון של "צליפת שוט" שנחבל התובע בשנת 2005, בגינה התלונן על כאבי צוואר וסבל מהגבלה בתנועה ומנימול באצבעות, הגם שהחבלה והשלכותיה מתועדים ברשומה הרפואית במהלך שנתיים ימים (פברואר 2005 עד פברואר 2007).

במצב דברים זה אין אלא להניח כי הרשומה הרפואית מעברו של התובע כלל לא באה בפני דר' סילנטייב (ראה חוות הדעת תחת הפרק "מסמכים שעמדו בפני המומחה" מצוינת בדיקת EMG בלבד).